בני אדם מטבעם כמהים למשמעות ולאושר בחייהם, אך רק מעטים מוצאים הגשמה שכזאת בעבודה. בספרו עבודה: אנשים מדברים על מה שהם עושים כל היום ועל מה שהם מרגישים לגבי מה שהם עושים מספק הסופר והעיתונאי סטודס טרקל דיוקן מבריק של רגשותיהם של אנשים לגבי חיי העבודה שלהם. הספר כולל מאה ראיונות עם אנשים, מקברן ועד שוטר, על העבודה שלהם. באחד הציטוטים כותב סטודס "אנשים מחפשים אחר משמעות, לא רק להשיג את כיכר הלחם היומית, אנשים מחפשים אחר הכרה ולא רק מזומנים, אנשים מחפשים אחר התלהבות במקום אדישות, בקצרה, אנשים מחפשים אחר חיים, במקום סוג של מוות מיום שני עד יום שישי".
רמת המחוברות האישית והרגשית של עובדים למקום עבודתם היא נמוכה כיום ברמה מדאיגה. התוצאות של היעדר תכלית באות לידי ביטוי בעבודה נטולת משמעות, שלא מתיישבת עם היכולות האנושיות הגבוהות של בני המאה ה-21. חברי צוות רבים חשים מנותקים ואדישים למקום עבודתם. מחקרים של מקינזי מראים, שכ-40% מהאנשים שהוצאו לחל"ת בימי הקורונה, שוקלים אם בכלל לחזור לשוק העבודה. מכון גאלופ העולמי שבוחן את רמת המחוברות, מראה, כי רק 15% מחברי צוות העובדים חשים מחוברים רגשית למקום עבודתם, 67% חשים אדישים ו-18% חשים עויינות כלפי מקום העבודה. ממצאים אלו משקפים בזבוב משווע אפילו טרגי של הפוטנציאל אנושי כה רב.
הפער בין עובד מלא השראה, מאושר, נלהב ומחויב לבין עובד שמתייצב לעבודתו רק בשביל תלוש שכר הוא אדיר. צריך ואפשר לשנות את הסטטיסטיקה הזאת. הסיבה לצניחה ברמת המחוברות אינה בגלל שבני הדור הצעיר הם 'עצלנים וחסרי מוטיבציה', אלא בגלל שארגונים עסקיים נכשלים ליצור מקומות עבודה המייצרים לאנשיהם תחושת משמעות, מקומות עבודה המציעים הזדמנות לתרום לחברה ביצירת ערך, להביא את החוזקות והיכולות שלהם לידי ביטוי, ולספק סביבה שמטפחת את אושרם של העובדים.
על מנת להתחבר למקור שופע של מוטיבציה אנושית, ארגונים צריכים להסיט את הדגש שלהם ממקסום רווחים למקסום אושר ולהכיר בצורך האנושי במשמעות, בהתפתחות ובהכרה. על ידי היענות לצרכים אנושיים בסיסיים אלו ארגונים יכולים לשחרר לחופשי מקורות אדירים של מוטיבציה פנימית, שהיא אפקטיבית הרבה מעבר מתמריצים חומריים.
במשבר הקורונה אנו עדים להבדלים בין ארגונים, שמתבססים על תמריצים חיצוניים כדי להפיח מוטיבציה בעובדיהם, לבין אלו שיוצרים חיבור רגשי ומוטיבציה פנימית. כאשר הביצועים הפיננסיים מקרטעים, באופן בלתי נמנע הארגונים מהסוג הראשון חווים משבר במורל העובדים ומתקשים להתגבר על האתגרים, לעומת חברות בעלות תרבות ארגונית חיובית מבוססת יעוד, שמפגינות חוסן, מתאוששות מהר יותר ובמקרים רבים אף הפכו השנה לחזקות ומשגשגות יותר.
כפי שאנו מבינים, משבר הקורונה עדיין כאן, וגם אחריו עולם העבודה לא ישוב למה שהיה. עולם העבודה מתהווה מחדש מול ענינו. התפיסות והכלים הישנים של בני הדורות הקודמים דורשים התאמה לרוח התקופה, לצרכים האנושים, ולמבנה העבודה החדש. הגיע הזמן שארגונים ומנהלים יבינו, כי תפקידם ליצור לאנשיהם תחושת משמעות, צמיחה והתפתחות מנטאלית, פיזית רגשית, חברתית ורוחנית.
אם גם אתם מרגישים כמוני שבתקופה המטורפת שאנו עוברים הגיע הזמן לשים את האושר שוב בראש סדר העדיפויות הארגוני, אם גם אתם מרגישים שהגיע הזמן לאמץ כלים חדשים לצרכים של המציאות החדשה, אם גם אתם מסכימים איתי שעובדים מאושרים הם הגרסה הטובה ביותר של עצמם והם יוצרים ארגונים בריאים, יצירתיים ורווחיים יותר -
באקדמיה לאושר ארגוני תהיה לכם הזדמנות: להכיר אסטרטגיות ופרקטיקות שמייצרות תרבות של אושר בארגון, ללמד מניסיונם של מומחי תוכן מהארץ ומהעולם, להצטרף לקהילה מקצועית ותומכת, ליצור רשת קשרים רחבה עם מנהלי אושר ארגוני בארגונים אחרים ולקבל תעודת הסמכה של מנהל אושר ארגוני.
הצטרפו אלינו. בואו ניצור עולם עבודה בריא יותר. אה, וכדאי לכם לעשות זאת השבוע, וליהנות עדיין ממחיר רישום מוקדם.
Comments