לא כל מה שזהב נוצץ - שיעורים על אושר מאדם פיטי

נכתב על ידי דר' יובל צור צוות PLUS


אדם פיטי הוא שחיין החזה המהיר בעולם והיחיד ששחה 100 מטר חזה בפחות מ- 57 שניות (עד כה). הוא אלוף ושיאן העולם ב-50 מ' ו- 100 מ' חזה, ויש המכנים אותו 'יוסיין בולט של השחייה'. באולימפיאדת טוקיו 2021, שהסתיימה בשבוע שעבר, זכה פיטי במדליית זהב אישית ב- 100 מ' חזה, ועוד שתי מדליות (זהב וכסף) בתחרויות קבוצתיות. כשסיים להתחרות הודיע פיטי שהוא יוצא לחופשה של כמה חודשים, ולא יתחרה בתחרויות הליגה הבינלאומית בספטמבר. הוא זקוק למנוחה כדי לשמור על בריאותו הנפשית ולמלא מצברים.


סוגיית מצבם הנפשי של ספורטאי הצמרת עלתה לדיון ציבורי באולימפיאדת טוקיו, בעקבות פרישתה המתוקשרת של סימון ביילס מגמר הקרב-רב בהתעמלות. האירוע האולימפי היה הצלחה גדולה בהיבט הספורטיבי והתקשורתי (וגם למשלחת הישראלית) למרות החששות המוקדמים ומגיפת הקורונה מסביב. הקשיים הללו אולי תרמו להעלאת המודעות להיבטים הנפשיים, כך שהיתה זו גם האולימפיאדה ה'פסיכולוגית' מכולן.


ספורטאי עילית הם בני אדם בעלי תכונות וכישורים יוצאי דופן, ונחישות ראויה להערכה, אבל גם הם אנושיים כמו כולנו. הם מלמדים אותנו שיעור על התמדה, הקרבה והתמודדות עם קושי, על רגעי התהילה וגם על המחיר שהם גובים. השיעור הזה רלוונטי לכל אחד ואחת מאיתנו, במקומות העבודה, בארגונים ובהתמודדויות האישיות שלנו שמחייבות התמדה ונחישות ומובילות להישגים כמו גם לאכזבות. את מה שהם מספרים על ההשלכות הנפשיות בדרך שווה להכיר וללמוד.


סימון ביילס ואדם פיטי לא לבד, יש עוד רבים אחרים שמוכנים לשתף. בולט ביניהם מייקל פלפס, השחיין האמריקאי, הנחשב לשחיין הטוב בכל הזמנים. במהלך השנים תיאר לא פעם פלפס, איך סבל מדיכאונות וחרדות בעקבות התחרויות והתובענות האינסופית של הקריירה שלו. עם הדחייה של אולימפיאדת טוקיו בשנת 2020, הוביל פלפס סרט תיעודי בשם "משקל הזהב", שמתאר את המחיר הנפשי הכבד שמשלמים ספורטאי העילית (הסרט זמין לצפייה ב"יס-דוקו"). בבימויו של ברט רפקין מתראיינים בסרט ספורטאי צמרת שזכו במדליות באולימפיאדות החורף והקיץ, ומתארים את ההתמודדויות הנפשיות שעברו שהגיעו לפעמים עד כדי ניסיונות התאבדות. במהלך האולימפיאדה, בתגובה לפרישתה של ביילס, פלפס הזדהה איתה ואמר: "אנחנו אנושיים ואף אחד לא מושלם, זה בסדר להיות לא בסדר ושיהיו לך עליות וירידות, כולנו צריכים לבקש עזרה ובזמנים כאלה, גם לי היה קשה להודות שאני זקוק לעזרה".


בבריטניה, לעומת זאת היו שביקרו את אדם פיטי על החלטתו לפרוש מהתחרויות הקרובות, אולי כי בריטניה 'תפסיד' מדליות, וזה נראה מנוגד לרוח הספורט. ביקורת דומה הועלתה גם כלפי סימון ביילס. בתגובה צייץ פיטי: "אני לוקח הפסקה כי אני עובד קשה באופן קיצוני כל הזמן, והיו לי בממוצע שבועיים חופשה בשבע השנים האחרונות. מקריאת חלק מהתגובות לכך אני מבין מדוע יש סטיגמה כל כך קשה על הבריאות הנפשית של ספורטאים".


אדם פיטי איננו 'רכרוכי' והדבר האחרון שאפשר לומר עליו זה שהוא נרתע מעבודה קשה. ה'סוד' שלו לצד הנתונים הטבעיים (גובה 1.91 וזריזות מדהימה שמאפשרת לו לבצע כ-15% יותר תנועות ממתחריו) זה נחישות טוטאלית ואימונים מפרכים. נתונים טבעיים יש אולי גם לאחרים, הוא מתאמן ללא הפסקה ומשפר את הכוח והזריזות. כל יום(!) הוא נכנס לבריכה בשש בבוקר, שוחה לפחות חמש שעות ביום ומוסיף לזה אימונים בחדר כושר. את כמות האנרגיה המושקעת באימונים הוא מאזן בדיאטה שכוללת 8,000 קלוריות ביום ומבוססת על עוף ודגים (הוא נמנע מבשר אדום בשל שיקולים סביבתיים ואמר שהיה רוצה להפוך לצמחוני אם היה יכול).


בראיון לעיתון ד-טלגרף הסביר אדם פיטי שהוא נערך לקראת האימונים לאולימפיאדת פריז בעוד שלוש שנים: "זו הולכת להיות 'מלחמת התשה' לשלוש השנים הבאות". מכיוון שתחרויות רבות נדחו משנת הקורונה, הוא צופה שספורטאים רבים יקרסו בעקבות זאת. "הבריאות הנפשית חשובה, והעניין הוא לשמור על איזון נכון גם ברמות התחרותיות הגבוהות ביותר". "אנחנו אוהבים לחגוג, אז למה שלא נחגוג"? שואל פיטי ועושה כאן משהו שרבים מאיתנו מבינים אבל לא מעיזים. הוא פועל באופן מושכל ונחוש לא רק בבריכה ולמען ההישגים (בואו נגיד - העבודה שלו) אלא דואג גם לתחזק את עצמו, את הנפש, לעצור, לעשות הפסקה ולהיטען.

מה אפשר ללמוד מאדם פיטי על אושר?