top of page
  • תמונת הסופר/תOren Appel

מה חדש בעולם העבודה החדש

נכתב על-ידי דר' יובל צור מצוות PLUS


"טסתי לפילדלפיה לפגישה עסקית חשובה, עם קונקשיין דרך טורונטו. חברת תעופה רצינית ומוכרת, לא איזה טיסות מוזלות. סיפר לי השבוע, עובד בחברת היי-טק: "תוך כדי הטיסה אני מקבל מייל מחברת התעופה שטיסת ההמשך מטורונטו לפילדלפיה בוטלה. ככה. בלי שום הסבר"

"מה עשית?" שאלתי.

"אל תשאל. הם קבעו לי טיסה חלופית למחרת היום. רק מה? למחרת היום כבר מתקיימת הפגישה, אני לא יכול להמתין עוד יום בטורונטו. נחתתי, בלגן בשדה, בסוף מצאתי טיסה לניו-ארק, ומשם לקחתי מונית לפילדלפיה... שעתיים נסיעה... טוב שהחברה משלמת."


אותו חבר הגיע לפגישה בזמן, אבל אם חשבתם שזה מקרה יוצא דופן...מסתבר שלא. מאות טיסות מבוטלות מידי יום. ככה סתם, בלי התראה מראש. כאוס בשדות התעופה קראו לזה ב Ynet, והוסיפו: "הבלגן בשדות התעופה בארץ ובעולם נמשך על רקע המחסור החמור של עובדים בענף התעופה". איזיג'ט ביטלה 200 טיסות בשבוע הראשון של יוני, ובריטיש איירוויז, ביטלה כ- 120 טיסות ביום אחד, בתחילת מאי, כפי שדווח בגלובס.

ומה התוצאה? שדות התעופה מלאים. אנשים ממתינים שעות ארוכות, טיסות וחופשים מבוטלים. אחרי המתנה של 30 שעות עזר אחד הטייסים לצוות הקרקע שלו להעמיס מזוודות למטוס, וזכה לסרטון ויראלי וציון לשבח ברשתות... אחרים, פספסו קונקשיין בגלל עיכובים בשדה ומתארגנים לתביעות... אבל מה יעזור בית דין? אנחנו לא רוצים פיצוי אלא להגיע לפגישה או לחופשה – בזמן.


בתקופת הקורונה (שעדיין כאן, מסתבר) ענף התעופה, יחד עם התיירות והמלונאות סבלו מצמצום דרמטי. עובדים רבים פוטרו או הוצאו לחל"ת. בסגר הראשון של הקורונה נסגר למעשה ענף המלונאות. התוצאה היתה הרסנית ו- 92% מכוח האדם הוצאו לחל"ת. כיום, כשהפעילות חוזרת לסדרה - הם לא חוזרים. בחברות התעופה הישראליות מעריכים כי בענפים אלו קיים מחסור של קרוב ל- 50% בעובדים. בבתי המלון בישראל חסרים כ-10,000 עובדות/ים, אומרים בהתאחדות המלונות (דווח בדה-מארקר). בסוף מאי דיווח מנכ"ל נתב"ג בדיון מיוחד בועדת הכנסת, על מחסור של כ-1,000 עובדים בנתב"ג: "אנחנו נמצאים בתהליך ארוך של גיוס עובדים", וזה לא צפוי להיגמר השנה.

שמת לב שחברות האוטובוסים מחפשות נהגים? שלטי ענק מזמינים את מי שמעוניין להצטרף לחברת קווים ולחברת דן הוותיקה. "אין לנו עובדים לרפת" סיפר לי בשבוע שעבר חבר קיבוץ, וגם בבית ההארחה של הקיבוץ זקוקים לעובדים, גם הם חלק מענף המלונאות. להשלמת התמונה נזכיר שגם במערכת החינוך המחסור זועק, וחסרות מורות סייעות גננות ועוזרות גננות, כל משרה אפשרית...ההנהלות נמצאות באתגר אמיתי לקראת השנה הבאה, עד שלא ברור כיצד ואם תיפתח השנה.

מה קורה כאן?

נראה כי שוק העבודה "השתגע". מקומות העבודה משוועים לידיים עובדות, מוכנים להעלאות שכר משמעותיות, ואילו העובדם לא חוזרים. משהו "נשבר" שם בקורונה, החזרה מהחל"ת אל שוק העבודה איננה מובנת מאליה. מזה זמן שכולם מדברים על "גל ההתפטרות הגדול", או "גל ההתעוררות". אז הנה, ככה נראה הגל הזה. הוא כאן שוטף אותנו ויוצר איתו "עולם העבודה החדש".


הקורונה שמה לנו עצור ועולם העבודה נעצר בחריקת בלמים, עובדים/ות רבים/ות פוטרו, הוצאו לחל"ת. ארגונים 'שברו' את האמון איתם, כי אם אין כסף, אז אין עבודה. הנחת היסוד היתה שאוטוטו הגלים יעברו והכל יחזור לשגרה – העסקים יחזרו, הכסף יחזור, העבודה תחזור – והעובדים/ות יחזרו. מסתבר שהדברים לא חוזרים לאחור, אלא מתקדמים קדימה. "אני חושב שזה קשור לסיפור של וולט" אומר ליאור רביב, מנכ"ל ישרוטל, "יש שם גמישות מטורפת שאין במלונות". צודק רביב, על כל משרה בוולט יש 10 מועמדים/ות. שם אין מחסור. גם תחום ההי-טק נשאר אטרקטיבי, ואם חסרים שם עובדים/ות, זה נובע מצמיחה אדירה בשנים האחרונות. אם כך, זה לא ממש חוסר רצון לעבוד, אלא יותר משהו שקשור לאופי העבודה.


בואו נשאל את עצמנו: חברות התעופה, מערכת החינוך, ענף המלונאות, הרפת והלול, נהגי האוטובוסים - מה משותף לכולם? ובכן... אין להם גמישות בעבודה, ואי אפשר לעבוד מהבית! כדי לעבוד הם חייבים לבוא לעבודה. 5 ימים בשבוע. 8-9 שעות מידי יום. נכון, גם בוולט צריך לבוא לעבודה, אבל שם יש גמישות ושליטה מלאה של העובד על עבודתו – והוא שקובע לעצמו מתי יעבוד וכמה. ברפת, בלול, בביה"ס ובענפי התיירות והתעופה – אין את הגמישות הזו, ובלי לבוא לעבודה, אי אפשר לעבוד. עולם עבודה חדש הפציע, וחלק גדול מהעובדים לא מסכים עוד לנסיעות אינסופיות בפקקים מידי יום, לשעות עבודה קשיחות ולתנאי העסקה ישנים. בעולם החדש מחפשים, ובעצם כבר דורשים - גמישות, עצמאות ויחס הולם.


דרישות עבודה חדשות

ארגונים צריכים לזכות מחדש באמון ולבסס מערכות יחסים חדשות עם אנשיהם. לא עוד מערכות יחסים המבוססות על כוח, מעמד ושליטה, בעסקה כלכלית שבה הארגון קונה את זמנו של העובד ו"משעבד" אותו לצרכיו. בעולם החדש אנשים (במקום עובדים) מחפשים מערכת יחסים שבה יש להם ולהן השפעה על העשייה, גמישות והתחשבות. אז הנה, כמה כיוונים שאנו מציעים לארגונים:


הגדלת גמישות, גם אם לכאורה זה נראה בלתי אפשרי – בהגדרות העבודה יש לאפשר לעובדים/ות חופש בחירה ושליטה על הזמן שלהם/ן. כן, זה מורכב למעסיק, זה מקשה על הארגון – אבל הכרחי כדי לשמר אנשים בעולם החדש. להעביר לעובד/ת את האחריות על היקף המשרה וזמני העבודה, וליצור מערכת של תיאום משמרות ושעות עבודה. במקביל, ולא פחות חשוב לגבש מנגנונים של אוזן קשבת ולב פתוח לבקשות העובדים/ות בנושאים אלה (ובכלל).


עבודה מהבית, ואם אי אפשר אז לממן תחליפים שווי ערך - לאפשר עבודה מהבית כחלק מובנה וקבוע של המשרה, כמה שניתן, איפה שרק אפשר. יש משרות שבהן אי אפשר לעבוד מהבית (רפת? מלונאות?), בואו נשים על זה סימן שאלה. תבדקו. אולי יש איזה חלק של העבודה שאפשר לעשות מהבית? גם אם לא, אז בואו נייצר חלופה מתאימה, כמו למשל לממן ימי בית כאילו היו ימי עבודה (על 4 ימי עבודה בשבוע שמעתם/ן?), לייצר את ההפוגות המקבילות לעבודה מהבית.


התאמות שכר - מבחינת העובדים/ות, ויתור על גמישות, ויתור על עבודה מהבית, עיסוק בעבודות של עולם העבודה ה"ישן" יצטרך להיות מלווה בפיצוי הולם. אחרת... פשוט לא יבואו. אבל, השכר כשלעצמו גם אם הכרחי, אינו מספיק, אם לא ילווה גם בשינויים באופי העבודה. זה כמובן עלול להוביל לעליות מחירים (עוד...) ולירידה בצמיחה הכלכלית. מצד שני, ארגונים שישכילו לפעול בדרך שיתופית, לחלק את ההון הארגוני בדרך שוויונית יותר ולצמצם פערי שכר בתוך הארגון, ירוויחו פעמיים: גם את החוסן הכלכלי וגם את אמון העובדים, עם הזדמנות לייצר מערכת יחסים חדשה.


לשים את האושר כיעד ארגוני אסטרטי - תנאי עבודה, שכר, וגמישות הם חשובים בעולם החדש. אבל חשובה לא פחות היא התרבות הארגונית. אנשים מחפשים מקום עבודה שרואה אותם כבני אדם ולא כ'כח אדם'. בעולם החדש, ארגון (גם עסקי) לא יכול להיות מושתת רק על שורות רווח, אלא על יצירת משמעות, עשיית טוב וראיית כלל מחזיקי העניין. ארגונים שמבינים כי דאגה לאושרם (הרבה יותר מעושרם) של אנשיו גורם לאנשים לבחור להצטרף לארגון, להישאר בו ולהביא את עצמם במלאום למקום העבודה, ישגשגו ויפרחו.


אנחנו חיים בתקופה מעניינת, לאן ילכו ואיך יתפתחו הדברים קשה לדעת, אבל הסימנים האלה מראים שיש שינוי משמעותי בגישה לעבודה: "עולם עבודה חדש" הולך ומפציע, והגם שלא תמיד קל לתפוס את השינוי שקורה סביבנו, יתכן שאנחנו חווים עכשיו כיצד האנושיות, הפסיכולוגיה החיובית והחתירה לאושר ומיטביות (well-Being) נכנסים לתוך עולם העבודה והופכים לנושאים מרכזיים. ארגונים שלא ילמדו את השפה החדשה, יתקשו לשרוד ובטח לשגשג.

392 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page