top of page
  • תמונת הסופר/תOren Appel

מה למדתי במידברן על אושר?

עודכן: 24 באוק׳ 2022

יתכן שראיתים השבוע מכוניות מלאות אבק בדרכים, שפתאום התמלא לכם הפיד בתמונות של אנשים בתחפושת צבעונית במדבר, או שראיתם את המערכון בארץ נהדרת – כך או כך, סיכוי טוב ששמעתם על המידברן. לרובכם כנראה כבר חפרו על זה השבוע יותר מידי, ויש לכם דעה מוצקה על הדבר הזה, שנקרא מידברן, לפחות כמו על ביבי.

אחרי חמש שנים של הפסקה חזרתי למידברן (השלוחה הישראלית של ברנינג מן הבינלאומית). ומה זה מידברן? לא בטוח שאני יכול לשים לזה כותרת או מילים, לכן נעזר במה שכתוב באתר העמותה. "מידברן היא בית בלב. מידברן היא קהילה. מידברן היא עיר אשר קמה ונעלמת באבק המדבר. מידברן היא חלום - צוללים אליו ביחד ויוצרים אותו. הקסם שכולנו. אחד."

נשמע קצת היפי? יש מצב. ואם להיות גם רוחני – אז מידברן זה חווית אליסה בארץ הפלאות, בה כל אחד עובר מסע אישי. והשבוע אני רוצה לחלוק איתכם כמה תובנות על המסע שלי במידברן ולנסות לזקק ממנו משהו גם על העולם שבחוץ ואולי גם על אושר.

מעפר באת ואל עפר תשוב – מידברן היא ישות זמנית שקמה למשך 5 ימים. מדבר צחיח הופך להיות עיר צבעונית וגדושה, הכוללת רחובות, כיכרות ואלפי תושבים שנעים במרחב. בעיר ניתן למצוא בתי קפה, מספרות, תחנת רדיו, דואר, קרקס, ספריה, מסעדות, ברים, מועדונים, מרפאה לגוף ומרפאה לנפש, משטרה מקומית (נוודים), מתחמי סדנאות והרצאות ושלל חוויות (שלא תמיד ניתן לתאר במילים) ועשרות מייצגי אומנות מרהיבים (שאת מרביתם שורפים בימיה האחרונים של העיר בטקסים) ויש התושב הנוסף בעיר - האבק. מידברן קמה לרגע, ונעלמת כלא הייתה לאחר שבוע, אף שהחותם שהיא משאירה, וזה חלק מהקסם שבה, היא על-זמנית. יש משהו בארעיות, שגורמת לתושבי העיר להיות נוכחים, לחוות את החוויה בערות חושית, ביותר קלילות, וביותר בהערכה, לדבר המרהיב הזה, שתיכף יחלוף מהעולם.

מיטב הפילוסופיים האֶקְזִיסְטֶנְצִיָּאלִיסטים טענו, כי משמעות החיים נוצרת מהבנת סופיתם. הידעה הזאת גורמת לאנשים להרפות קצת מההגנות, להתנסות בחוויות חדשות ולפגוש את העולם בעיניים טובות. במובן מסוים גם מגפת הקורנה שפקדה אותנו, הזכירה לכלל תושבי כדור הארץ, בו-זמנית, את ארעיות החיים- וההכרה הזאת הניעה תהליכים עמוקים בעולם העבודה ובעולם בכלל. אם כולנו נזכור, שאנו מסתובבים פה עם תאריך תפוגה, ובמקום לנסות להדחיק את אימת המוות, נביט עליו בסקרנות, ואולי אפילו נתיידד עם המחשבה, אז משהו באופן שבו אנו פוגשים את החיים יהיה פחות מכווץ, יותר רפוי ופתוח ועם יותר חמלה.


תרבות ארגונית אוכלת אסטרטגיה לארוחת בוקר – רבים מכירים את הציטוט הזה של פיטר דרוקר (באופן אישי אני לא מבין למה שהן לא תאכלנה ארוחת בוקר יחד) – מידברן היא יישות שקמה למספר ימים, אך יש מאחוריה תפיסות עולם מגובשת ובראשם 10 עקרונות, על פיהם מוזמנים באי העיר לנהוג. העקרונות אלו, לצד הסיפורים, ההיסטוריה, המיתוסים, הבאזז התקשורתי, יוצרים למידברן תרבות ארגונית ייחודית ומאוד נוכחת. מידברן היא עדות כיצד קבוצה של אנשים שחולקים תפיסת עולם ועקרונות מוסכמים, מצלחים ביחד להקים ישות, שנותנת ביטוי פיזי לעקרונות האלו. אף על פי שמרבית תושבי העיר לא חיים ופועלים לפי עקרונות אלו בשגרת חייהם, כאשר הם באים בשערי העיר (או הארגון) הם חשים את התרבות הארגונית, ושולפים מהרפטואר ההתנהגותי שלהם את אותן התנהגויות הנורמטיביות במרחב העיר. במידברן, כמו-גם בארגונים, ניתן להרגיש כיצד תרבות ארגונית (שפעמים רבות היא שקופה לנו) משפיעה על האנשים ומעצבת את ההתנהגות. באיתור המנבאים של גל ההתפטרות הגדול, תרבות ארגונית רעילה היתה במקום הראשון. בעולם עבודה בהפרעה, הגיעה השעה שארגונים יבינו את הכח של תרבות ארגונית, וישקיעו את אותם משאבים בתכנון וביצירת תרבות ארגונית, לפחות כמו שהם משקיעים באסטרטגיה.


רגע של בחירה – במידברן היו כ-8,000 משתתפים, למרות שכולם היו באותו אירוע, עם אותה תרבות ארגונית, לכל אחד מהמשתתפים היתה את החוויה הפרטית שלו. שינוי המרחב, ריבוי הגירויים, המפגש אנושי, תנאים פיזיים קשוחים, עייפות, משני תודעה ושלל החוויות שניתן למצוא בעיר, הופכת אותה לרכבת הרים של חוויות רגשיות, וכל אחד פוגש שם את עצמו, במוקדם או במאוחר, בעוצמות מגוונת. יש אמירה ברנרית, כי המידברן מספק לכל אחד את מה שהוא מבקש או את מה שהוא צריך (Playa will provide). ואם אתם מוכנים להיכנס לסרט הזה ולהאמין בזה – יתכן וזה גם קורה.

באחד הערבים, היה לי רגע אחד שכזה, רגע קטן -גדול כזה. השעה היתה 20:30, נכנסתי לאוהל לנוח, בחוץ היה קריר, התכסיתי לי בשמיכה, העייפות של יומיים אינטנסיביים וארוחת הערב הכבדה גרמו לי לשקוע לתוך השק שינה, ולתוך עצמי. בחוץ מסיבות הערב היו בשיאן, מרבית חברי הקאמפ היות כבר בארץ הפלאות ואני מרותק לשק השינה. אחרי חצי שעה של מנוחה, התחיל הסרט. פתאום הרגשתי מסכן. כולם נהנים עכשיו, ורק אני בחושך, עייף ולבד, וגם אין לי בגדים מגניבים ללבוש... מה שהוביל לעוד ועוד השתבללות עצמית. והצומת הזאת, שאני מכיר מתחנות אחרות בחיי, שבו, אני שואל האם עלי להתמסר לכבדות ולשקוע בעצמי, או להתניע את עצמי ולצאת החוצה לפגוש את החיים.

וברגע של בחירה, שדרש מאמץ (כביר!) להתגבר על הגרביצטיה הפנימית, גייסתי את עצמי לקום, לבשתי מכנס צבעוני, נעזרתי בחברה, שציידה אותי במלבושים ויצאתי להרפתקאה. וכשיוצאים, אמר ד"ר סוס, מגיעים למקומות נפלאים. ופתאום הגיעו שני חברי קאמפ, שהזמינו אותי לבוא איתם למסיבה, וככה 20 דקות אחרי ששכבתי צפון בתוך שק שינה, מצאתי את עצמי מדלג על חולות המדבר לעבר מסיבה ו-5 דקות אחרי מכן רקדתי בקלילות ובהנאה והרגשתי מלא חיים.

את הצומת הזאת של הבחירה אנו מחמיצים כל כך הרבה הרבה פעמים בחיים, כי אנו כל כך ממוקדים בכעס, בפגיעות, במסכנות, ברצון להיות צודקים או בוויכוח סוער על למי להצביע בבחירות. בספרה 'הדרך אל האושר' מראה החוקרת סוניה לובומירסקי, שנסיבות החיים שלנו משפיעות רק על 10 אחוזים מהאושר שלנו, יש מרכיב אחר, שתורם ל- 40% מרמת האושר שלנו. זה חלק שתלוי בנו, באיך שאנחנו חושבים, איך שאנחנו מרגישים ואיך אנו פועלים. על ה-40% האלו יש לנו 100% שליטה – וכאן נמצאת הבחירה שלנו. מדובר בתרגול וחיזוק שריר האושר. ואלוהים יודע שלעיתים זה לא פשוט, אך זה לגמרי בידיים שלנו. להיות מאושרים (או אומללים) הוא תוצר מפעולות יומיומיות כמו לצאת למסיבה ולא להישאר לבד באוהל, בחירת האופן בו אנו מספרים את הסיפור, טיפוח רגשות חיוביים, הזנה של הגוף שלנו באנרגיה מיטיבה, השקעה מערכות יחסים ועוד. שינוי, בין אם בפרט ובין אם בחברה כולה, יכול להתרחש רק דרך מעורבות אישית עמוקה. אנו יוצרים את הווית האושר דרך עשייה על מגרש החיים, ולא ברחמים עצמיים בשק שינה.


לב פתוח – במידברן אין שימוש בכסף, בהתבסס על עיקרון ה"אי מסחריות", וכל המתרחש בה ניתן כגיפט (מתנה) לתושבי העיר ע"י תושבי העיר. אתם מסתובבים בעיר, ופוגשים אנשים עם לב קצת יותר פתוח, חיוך קצת יותר רחב, והכנסת אורחים סופר מקבלת. לכל מקום שתגיעו תרגישו מוזמנים. תמיד תתקבלו בזרועות פתוחות ואם תסתובבו בעיר תקבל מלא מתנות. מידברן היא סוג של ניסוי חברתי, שבוחן מה קורה לאנשים שהם נמצאים בסביבה טובה. האם זה מוליד ניצול, חמדנות או נדיבות ושפע? באופן לא מפתיע כאשר 8,000 איש בוחרים להביא עיניים טובות ולב פתוח נוצר מפגש אנושי אותנטי. אנשים משילים מחסומים, נמצאים במצב רוח משחקי ומסתובבים עם סקרנות בריאה ותיאבון לפגוש החיים– תחושה זו, שמאוד נוכחת במידברן היא לדעתי ההישג המשמעותי של העיר הזאת, ששווה לאמץ לעוד מקומות בחיינו.

שימוש בכוחות העל - אחד מעקרונות המידברן הוא ביטוי עצמי מוחלט - הנובע מתוך הייחודיות של כל פרט. ביטוי זה מוצע כמתנה עבור אחרים (כאשר על מעניק המתנה לכבד את זכויותיו וחירויותיו של הנמען). עקרון זה, נותן לגיטימציה לאנשים להיות ב'אלמנט' שלהם, ומוציא מהם את כוחות העל והחוזקות הייחודיות להם. פתאום מניפת הצבעים האישית, שסגורה בחלק גדול מהזמן בעולם בו אנו חיים, נפתחת במלוא תפארתה. ריבוי הצבעים והחופש להיות 'אני' מוליד ביטוי עצמי באומנות, בלבוש, בריקוד, בבישול, בלוגיסטיקה, בנתינה או בהקשבה – כל אחד והאלמנט שלו. וכאנשים נמצאים באלמנט שלהם, זה מאפשר לגם אחרים להביא את האלמנטים שלהם ונוצר שדה כוחות-על אנושי. תתארו לכן סביבת עבודה שמאפשרת לאנשים להביא את החוזקות שלהם למקום העבודה, כמה יצירה, הנאה, ויופי הדבר הזה יאפשר.


משמעות – העיר אומנם קמה לחמישה ימים, אבל ההכנות לאירוע נמשכות כל השנה. אחד מעקרונות המידברן הוא הסתמכות עצמית מוחלטת – נדרשת הרבה עבודת הכנה לפני האירוע: לארגן צל, מים, לבנות מקלחות, שירותים ומטבח, להתארגן על ארוחות ועוד ועוד. מעבר לזה כל קאמפ מתארגן סביב רעיון, שהוא המתנה שלו לעיר, ואמנים יוצרים מיצגי אמונות שדורשים שעות רבות של השקעה. מי שבא למידברן יודע שהוא צריך להזיע בשביל זה. העבודה הקשה, שבחלקה הגדול גם כרוך בעבודת כפיים, הוא חלק מהחוויה. אמנם השנה באופן אישי, לא נכחתי במרבית מפגשי הקאמפ ובתהליך ההכנה, אך אני יודע משנים קודמות עד כמה היצירה המשותפת וההשקעה הרבה תורמים לגיבוש של חברי הקאמפ ולתחושת שיש משמעות לעמל. גם בארגונים, כאשר אנשים זוכים ליהנות מעמל כפיהם ולהיווכח בתוצרים של עשייתם, נוסף עוד מימד שמעניק משמעות, מחוברות ותחושת שותפות לחוויה.


אז מה למדתי במידברן על אושר? מבחינתי מידברן היא מעבדה לבחינת היתכנותה של חברה, שבה הכסף איננו משחק תפקיד, ואנשים עובדים ויוצרים מתוך רצון לתת, לבטא את עצמם, ולרקום קהילה. האם המידברן היא בועה מנותקת מהמציאות או אפשרות לחברה טובה יותר? כנראה שגם וגם. הרוח של מידברן יכולה להיות מקור השראה ליוזמות חברתיות רחבות יותר, ובמובן מסוים יכולה להציע לארגונים להרחיב את תפיסתם לגבי מושגים כגון חופש, יצירה, אמון אהבה והשראה. מושגים שהגיע הזמן שנראה יותר מהם גם בעולם העבודה.

337 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page