top of page
  • תמונת הסופר/תOren Appel

פותחים ציר לנשימה

נכתב בשיתוף עם ד"ר יובל צור


מדינת ישראל במלחמה. התמונות קשות מנשוא, הסיפורים מפלחים את הלבבות, המספרים מזעזעים, המחשבות עם האחים, האחיות, הפצועים, הנצורים והשבויים, הנשימה כבדה והמצב מתסכל, מפחיד ומייאש .

כמי שעוסקים בחוסן, בכוחות, במשאבים, אנו עסוקים בשאלה מה יש לנקודת המבט הזו להציע בימים קשים אלו.


לבחור באפשרות לבחור

הפסיכולוגיה החיובית מזכירה שיש לנו בחירה, והבחירה שלנו עושה הבדל. במצב נורא שכזה הפחד, העצב והלחץ הם טבעיים. הם מהווים חלק ממנגנון ההישרדות הביולוגי שלנו, והתודעה שלנו הולכת ישר לשם כדי לשמור עלינו. לא נוכל להתכחש לתחושות הללו, וגם לא נכון לנקוט באסקפיזם ולהתעלם מהמציאות הקשה. יחד עם זה יש לנו אפשרות לבחור לחפש בתוכנו את הכוחות, המשאבים והיציבות הפנימית, שקיימים בתוכנו גם עכשיו, ולהתחבר אליהם. הבחירה הזאת אפשרית לנו גם בתוך האש, הלחץ והטלטלה, וזו גישה שמיטיבה איתנו, שומרת עלינו ומאפשרת לנו להיות עוגן גם לאחרים.


נזכיר לעצמנו מדי פעם, כמה חשוב לשמור על איזון במיוחד בימי טלטלה, בשבילנו ובשביל האחרים/ות. דקה אחת שנשקיע בעצמנו לטיפוח האיזון לצערנו, לא תשנה מהלך הלחימה ולא את הנתונים הקשים, אבל בכוחה לסייע לנו להתפקס, להתייחס נכון למציאות, לפעול בהתאמה ולהשפיע גם על יציבות של אחרים. אדם אחד יציב בסביבה סוערת יכול לייצב חבורה שלמה. כל מה שנדרש היא דקה אחת (ואחרי כמה התנסויות אפילו פחות...).

איך זה עובד?

האיזון מגיע מהחיבור לרגע ההווה, לגוף שלנו, לקרקע שעליה נעמוד. נוכל לראות שעכשיו, ממש עכשיו, ברגע הזה - יש נשימה בגוף שלי, הגוף חי והקרקע יציבה. "אני עכשיו בסדר" (החששות, הלחץ והחרדה הם תמיד ממה שיקרה אחר כך, ממה שקרה ולא מעכשיו). לכן - כל מה שנדרש הוא דקה אחת של תשומת לב לנשימה, וזה תמיד זמין לנו כי הרי כל דקה היא דקה של נשימה.


הטכניקה: כל מה שנדרש הוא - לעצור, אפילו בתוך רגעים של לחץ, ואז - לקחת נשימה עמוקה, ולשים לב לנשימה ולתחושות הגוף. אפשר להתמקד בתחושה בכפות הרגליים, לחוש את הקרקע ולהתקרקע. נשימה אחת, או כמה נשימות, יוצרות השהיה של רגע -ורק אז לפעול. ההשהיה מאפשרת פעולה מתוך איזון ושיקול דעת, שפחות מופעלת מהסערה הפנימית.

כאן ניתן למצוא קישור לסרטון קצר של דקה אחת שמסייע להתמקד בנשימה. עקבו אחר הסרטון ונשמו איתו, גם אם לא בדיוק בקצב שלו - נשימות עמוקות ואיטיות, בתשומת לב.


למי שמכיר תרגולים של מדיטציה/מיינדפולנס, ניתן להרחיב ולהעמיק את רגעי ההשהיה וההתבוננות. למשך כמה דקות נזמין את עצמנו להתמקד בתחושות או בנשימה, וניתן מקום לכל קשת הרגשות שעולה, בלי לחכות שיקרה משהו אחר. נפגוש את עצמנו ברכות ובחמלה ללא תביעות וללא ביקורת עצמית. ננסה להתחבר לכוחות של הלב - גם אם הוא מכווץ הוא פועם. נשלח מהלב אנרגיה טובה לביטחון ויציבות שלנו ושל האחרים.

כמה דקות של תרגול כזה מסייעות להפחתת לחץ וטיפוח איזון ויציבות.

כאן בקישורים ניתן למצוא סרטונים עם הנחיות: לתרגול של 10 דקות / לתרגול של שלוש דקות.


יציבות ואיזון, התמונה הגדולה

אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,

אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,

וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם. (תפילת השלווה)


קורים שם בחוץ דברים נוראים. עולות דאגות ליקיריכם, ואולי גם אי וודאות לגבי מצבם של לוחמים, בני משפחה, חברים. זה מאיים ומלחיץ ואין אפשרות להפסיק לדאוג. הדאגה היא מציאותית. עדיין, ביחד איתה אפשר לטפח את ההבנה שאין בידינו לשנות דבר בהקשר הזה. מתוך ההבנה הזו מתפתחת היכולת לבחור ביציבות, לקבל את הדברים כמו שהם. זה לא אומר שהמצב טוב או נעים, זו פשוט המציאות שאינה ניתנת לשינוי. ככה זה. עכשיו.

התבונה הזו היא האיזון הפנימי. התרגול והאימון שהצענו יסייעו להתפתחות התבונה, וכן - יש לנו אפשרות לבחור, ואומץ לשנות, ולו לרגע, את הגישה, את נקודת המבט.


בואו נבחר בתבונה:

לפעול בחוכמה - בהתאם להוראות הרשמיות, בדיוק. להקפיד.

לצרוך מידע בתבונה - פחות שמועות יותר מידע אמין (שגם הוא קשה מספיק...)

לחבק, לדאוג ולטפל באחרים - זה חשוב להם, ועוזר גם לנו.

לעצור ולנשום! לשים לב לנשימה/לגוף/לקרקע – ורק אז לפעול מתוך בחירה.


אנו פותחים קבוצת וואטס אפ שקטה 'חיזוק חיובי' - בה נציע מידי יום מסר תומך, מחזק, מהמחקר של החוסן. מוזמנים להצטרף בקישור.


שנדע ימים טובים יותר.

570 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page