האם אתם חלק מהבעיה או חלק מהפתרון?

"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים; היה זה עידן החכמה, היה זה עידן הטיפשות" כתב צ'ארלס דיקנס בספרו 'בין שתי ערים'. משפט זה רלוונטי היום יותר מתמיד. לא היתה בהיסטוריה האנושית תקופה טובה יותר להיוולד בה, מאשר כיום. הסיכוי של מי שנולד היום לחוות חיים ארוכים, בריאים, מלאי משמעות, בהם אפשר להתפתח, לבטא את המאוויים שלנו ולעשות דברים מדהימים כאינדיבידואלים הוא הגבוה ביותר מאז ומעולם. התוצר העולמי זינק פי 5 ותוחלת החיים הכפילה את עצמה במאתיים השנים האחרונות, אחוז יודעי הקרוא וכתוב עלה מ-14% ל-88% וחידושים טכנולוגיים רבים שיפרו את איכות חיינו.

מצד שני האנושות מעולם לא התמודדה עם איומים קולקטיבים רבים כל-כך כגון התחממות גלובלית, מגפות בינלאומית, משברים פוליטיים, הכחדת מינים ועוד. זאת בנוסף לסבל הפסיכולוגי והחברתי, שנמצא בשיא של כל הזמנים: אחוז הסובלים מחדרה, דיכאון, התאבדויות, בדידות והתמכרויות בעליה דרמטית, לא רק במדינות עולם שלישי, אלא דווקא במדינות המפותחות. 75 מיליון בעלי חיים נהרגים מידי שנה בחלק מתעשייה המזון וכדור הארץ שלנו במשבר, שנוצר על ידינו, בני האדם. מאות אלפי ילדים מתים מסיבות, שניתן למנוע אותם, ומיליונים חיים בשכר של מתחת ל-5 דולר ליום.

אנו נמצאים בעידן של אתגרים גדולים מחד, עם יכולות חסרות תקדים, מאידך. לפיכך, העידן הנוכחי קורא לנו להפחתת סבל מיותר ולריפוי. ריפוי פיזי, מנטלי רגשי וחברתי. כפי שכותב פרופסור ראג' סיסודיה בספרו הארגון המרפא (The Healing Organization): "אנו צריכים לרפא את עצמנו, את המשפחות שלנו ואת הקהילות שלנו. אנו צריכים לרפא את העסקים שלנו ואת הממשלות שלנו. אנו צריכים לרפא את כדור הארץ ואת היכולת שלו לספק לנו חיים, עלינו לרפא את העבר, את ההווה ואת העתיד."

יש כל כך הרבה סבל בעולם שלנו כיום, שכל אחד מאיתנו צריך לעסוק בריפוי, ללא קשר לעיסוק הרשמי שלנו, ולתרום לקידום צמיחה, בריאות ואושר, והגיע הזמן, שגם עסקים יחליפו את המיקוד, מיעדים ומספרים למיקוד בריפוי ובאושר, ויעברו מהזנה ללא גבולות של האגו (ego), לשירות של האקו (eco).

היכן מתחילם? כפי שאמר הדלאי למה "האתגר המרכזי של חיינו הוא לעזור לאחרים, ואם אנו לא יכולים לעזור להם לפחות לא נפגע בהם." למעשה, מה שאנו עושים על בסיס יומי הוא שאנו פוגעים אחד בשני, לרוב ללא כוונת זדון, אבל אם אנו לא בוחרים להיות חלק מהריפוי, אנו כנראה חלק מפגיעה. עלינו להתעורר ולהבין את התוצאות של הפעולות שלנו, של המילים שלנו ולקחת אחריות על הסבל שהן גורמות.

הסבל שעסקים גורמים

בארה"ב ובאנגליה שיעור התקפי הלב גבוה בימי שני (המקבילה הישראלית לימי ראשון, בו מתחיל השבוע) ב-20% משאר ימי השבוע, כאשר השיא הוא ב-4 בבוקר של ימי שני. זוהי עוד עדות שהעבודה שלנו, הורגת אותנו. לפי מחקר של Jeffery Peffer 120,000 אנשים מתים מדי שנה בארה"ב כתוצאה מלחץ הקשור לעבודה. זוהי לא העבודה עצמה שהורגת אותנו, העבודה שלנו היא בטוחה יותר מאשר בעבר, אלא הדרך בה אנו מנהיגים, מנהלים ומארגנים את העבודה והאופן בו אנו מתנהלים אחד עם השני. בסין יש מילה מיוחדת למוות מעבודת יתר (Guolaosi), גם ביפן יש מלה כזו (Karoshi), ולפי הערכות 600,000 איש מתים מידי שנה מעבודת יתר בסין.

תחשבו לרגע כמה סבל אנושי קיים במקומות עבודה. זהו סבל שלא מופיע בדו"חות הכלכליים של הארגונים, אף על פי שזוהי העלות הגדולה ביותר של ארגונים. זהו סבל שאינו הכרחי. אנשים שמקריבים את האבות והאימהות שלהם למקומות העבודה. העבודה יכולה להיות מקום בעל עשייה משמעותית ומרחב להתפתחות וצמיחה, אבל עבור רובינו זה מקור לסבל ולחולי. באופן אירוני, הצוותים הרפואיים, שאחראים על הריפוי שלנו, סובלים אף יותר מכולם. אלו אנשים שעושים עבודת קודש, מממשים את החלום שלהם, וסובלים משיעורי כפול של דיכאון, התאבדויות והתמכרות לתרופות. זה כבר ברור מהנתונים - האופן שהוא אנו עובדים, מנהלים ומארגנים את העובדה שלנו לא עובד! וזה לא חייב להיות ככה.

אנו לא צריכים להרוג אנשים בשביל לייצר כסף. למעשה, המשוואה עובדת הרבה יותר טוב הפוך, ככל שנטפח עסקים המבוססים על כבוד, דאגה ואהבה, כך העסקים שלנו ישגשגו יותר. אנו יכולים לקיים את העסקים שלנו באופן בו יפחיתו סבל ויגבירו אושר. אין הכוונה על ריפוי עסקים, אלא על חשיבה ובנייה של עסקים כאקט של ריפוי. אל תטעו, לא מדובר על הוספת שיעורי יוגה, מאסג'ים, ימי כיף ופיצות בימי חמישי, אלא ריפוי באמצעות ליבת העשייה הארגונית, והאופן בו הארגון מתייחס לאנשיו, ללקוחות אותם הוא משרתים, למשפחות, לקהילה ולסביבה.

בעידן בו הממשלות נכשלות לתת מענה לצורך הזה, לארגונים יש תפקיד, הזדמנות, ואפילו חובה, לתת לכך מענה. כאשר מנהיגים ארגונים בדרך של אכפתיות ואהבה, מתוך שליחות אמיתית לתת שירות ומענה לצרכים אנושיים, עסקים יכולים לחולל ריפוי. הגיע הזמן להחליף את הפרדיגמה של ניצול הצורך של אנשים להתפרנס כדי לעשות כסף על חשבונם, ולהתקדם להבנה, שכולנו פה על כדור הארץ כדי לדאוג אחד לשני. עסקים הם מבנים שיכולים לעשות זאת בסקאלה גדולה יותר ולהפוך לישויות של ריפוי.

ארגונים כיישויות ריפוי

הבשורה הטובה היא שאני כבר רואה ושומע ארגונים שעוסקים בריפוי, בחסד, באהבה, בהקשבה ובחמלה. אני פוגש מנהיגים (ומראיין אותם בפודקאסט) שעושים זאת מידי יום, כי אכפת להם וחשוב להם להתייחס לאנשים שאיתם בכבוד ובאהבה. כאשר פועלים כך, גם המחוברות, המוטיבציה התוצאות העסקיות מגיעות. לא כמטרה אלא כתוצאה. אנשים שעשים את הדברים הנכונים, אך גם מהסיבות הנכונות, כי אכפת להם מאנשים, לא בגלל שזה מייצר יותר כסף. אחרת זה כמו להציע למישהי נישואין, רק כי קראתי מחקר, שגברים נשואים חיים 5 שנים יותר ומרווחים בממוצע 30% יותר מהלא נשואים. תתארו לכם עולם בו כל מעשה אנושי שלנו, כבני אדם, כהורים, כבני זוג וכמעסיקים לא נובע מפחד, מחמדנות, או מכעס, אלא מתוך אהבה. איך העולם שלנו יראה?

יש הרבה דרכים בהם אנו יכולים לפגוע אחד בשני, אבל יש רק דרך אחת לריפוי – באמצעות אהבה. בואו ניצור ביחד מקומות עבודה שבסוף היום, אנשי הארגון יוצאים משעריהם כשהם מרגישים טוב יותר מבחינה פיזית, מנטאלית, רגשית וחברתית. כשעוד ועוד ארגונים יפנימו זאת, מקומות עבודה יהפכו להיות מרחבים של ריפוי לאנשי הארגון, ללקוחות וגם לחברה כולה. וכולנו מרגישים עד כמה החברה שלנו זקוקה לכך. בואו נהפוך את הארגונים שלנו מבתי כלא למגרשי משחקים. הגיע הזמן לבחור באיזה צד של ההיסטוריה אתם: בצד של הריפוי או בצד של הפגיעה.