הפוך, אווה, הפוך!

נכתב על ידי דר' יובל צור ואורן אפל מצוות PLUS

במוסף הארץ של שישי האחרון (6.5.22) פורסמה כתבת שער תחת הכותרת "נסו להיות טובים, לא להיות מאושרים", ראיון של אלון עידן עם הסוציולוגית אווה אילוז. בכתבה טוענת פרופ' אילוז, כי עלייתה של הפסיכולוגיה החיובית היא מגמה הרסנית. לשיטתה, אנו לא מבינים מהו אושר, וזו טעות להציב את אושרו של האדם במרכז.

כמי שעוסקים בפסיכולוגיה חיובית ויישומיה בחברות וארגונים (כולל בתי ספר וארגונים חברתיים), הסתקרנו לקרוא את הריאיון. לצד חשיבותו של דיון אינטלקטואלי פורה, ואיתגור נקודת המבט של הפסיכולוגיה, המתמקדת בעולמו של הפרט, בשאלות סוציו-תרבויות או דיון בהבניות החברתיות והשפעתם על מושג האושר, תיאורה של אילוז את מדע הפסיכולוגיה החיובית, רצוף בשגיאות מצערות, הכללות ואי-דיוקים.

לכן חשוב לנו להבהיר ולהביא דברים על דיוקם, לפני שממשיכים את הדיון בעל הערך.

הפסיכולוגיה החיובית כמכחישת סבל

"סליגמן שולל לחלוטין את החשיבות של סבל ושל טיפול בסבל" טוענת פרופ' אילוז בראיון. במילים חריפות היא תוקפת את פרופ' מרטין סליגמן, הנחשב לאבי הפסיכולוגיה החיובית כאילו הוא מטיף לחשיבה חיובית אשלייתית.

האמנם פרופ' מרטין סליגמן מכחיש סבל? הפוך, אווה, הפוך. לספר שבו הציג סליגמן את תחום הפסיכולוגיה החיובית לעולם הוא קרא "אושר אותנטי" (Authentic Happiness אשר תורגם לעברית ויצא לאור בשם: "אושר אמיתי"). בספר מציין סליגמן, שהשם שבחר לספר בא לבטא את ההבדל בין גישתו לאושר לבין הגישה של אושר ניו-אייג'י של "הכל לטובה", ולבסס מחקר ודיון על אושר כחלק מהחיים, האמיתיים, כמו שהם.

המטרה של הפסיכולוגיה החיובית היא להוביל לשינוי בפסיכולוגיה מעיסוק אך ורק בתיקון הדברים הגרועים ביותר בחיים , לעיסוק גם בבניית האיכויות הטובות ביותר בחיים". סליגמן שם דגש על ה- "גם". יש לו כבוד רב לפסיכולוגיה הקלאסית, העוסקת בריפוי מחלות וקשיים נפשיים. אין הוא מתעלם או מכחיש אותה. נהפוך הוא. מטרתו היא להרחיב את העיסוק של הפסיכולוגיה גם לחקר ולטיפוח האיכויות המיטיבות.

ריפוי דיכאון וסבל איננו מוליד איתו בהכרח אושר ושגשוג. טיפוח איכויות הרווחה והשגשוג מצריך נקודת מבט רחבה יותר, הנותנת מקום גם למה שעובד ומצליח, לכוחות ולמשאבים, בזה עוסקת הפסיכולוגיה החיובית. סליגמן איננו מכחיש את הסבל, הוא יוצא מתוכו, בהרצאות, וגם בספרו, הוא נוהג לספר שהיה אדם נרגן ודכאוני ובחר לעסוק בפסיכולוגיה החיובית מתוך מה שקוראת לו אילוז ה"סבל", ולא מהכחשתו.

הפסיכולוגיה החיובית עוסקת בחוויה האנושית על כל גווניה. דר' טל בן שחר, מממשיכי דרכו הבולטים של סליגמן, טבע את המושג: "הרשות להיות אנושי" - הבנה שכל קשת הרגשות והתחושות היא חלק מהחיים ואין להימנע מרגשות קשים, להדחיק אותם או להיאבק בהם. מה שעושה הפסיכולוגיה החיובית היא לחקור ולהציע כלים מבוססי מחקר לטפח את הרגשות החיוביים, את ה Well-Being, ללמוד על העוצמות, היכולות והחוזקות של אנשים, ארגונים וחברות ואיתן לעבוד ואותם לטפח.

הנטייה ההישרדותית שלנו בני האדם היא להתמקד בשלילי, באיומים, בסכנות ובקשיים. זוהי נטייה שהועילה לאדם במהלך האבולוציה ועזרה לנו לשרוד, אך לא לשגשג. אווה אילוז קוראת לפסיכולוגיה החיובית "סימום" של אושר, אבל באותו אופן אפשר לטעון, כי הנטייה האבולוציונית שלנו לשלילי היא "סימום של סבל" שטבוע עמוק בתודעתנו.

אותה יכולת לראות מעבר לאותו 'סימום' היא איכות חשובה במעבר מהישרדות לרווחה. מי קבע שהשלילי "אמיתי" ואילו ה"חיובי" הוא האילוזיה? אילוז קבעה? זו הנחת יסוד שממנה מנותחת המציאות. העולם והחיים כוללים רגעים, רגשות ומעשים קשים, ולצידם חוזקות, יכולות, יופי ונדיבות. חשוב להכיר ולחקור את שני הצדדים. למעשה, מי שמכחיש קיומו של צד אחד מהשנים הוא לא מרטין סליגמן והפסיכולוגיה החיובית, אלא אווה אילוז בעמדתה הביקורתית.

כשסליגמן סקר את המחקר הפסיכולוגי בתחילת דרכו, הוא לא מצא אפילו מאמר אחד שעוסק באנשים המאושרים מאוד. לכן, הקריאה שלו היתה להפנות את זרקור המחקר גם לתחומי השגשוג, האושר והצמיחה. באמצעות מחקר מדעי, שכל סקרים, שאלונים, ניסויים מבוקרים, תצפיות, סריקת נתוני בריאות ותמותה החל להתבסס נותונים ותיאוריות על משתנים התורמים לאושר ולרווחה אישית וקבוצתית. פרופ' אילוז מבססת את טענותיה על טיעונים חלקיים של פילוסופים, פסיכולוגים, דמויות ספרותיות וניסיונה האישי. זהו דיון אינטלקטואלי מעניין, אך לצערנו, הוא נעדר בסיס עובדתי ומדעי.

האם אנו נבנים מסבל או מאושר?

"רק אנשים סובלים יכולים לשנות סדר חברתי", טוענת אילוז. גם טענה זו, להיכרותנו, היא לא אחרת מאשר אילוזיה. הניסיון שלנו ושל רבים אחרים העוסקים בתחום, כמו גם של מגוון רחב של א.נשים וארגונים איתם עבדנו, מראה שהרגישות החברתית, הנכונות והפניות לסייע ולעזור לאחר, דווקא מתגברות כאשר אנו במצב חיובי.

הפסיכולוגיה החיובית מטפחת איכויות של אמפתיה, נדיבות רגישות ותשומת לב לאחר. כשאתה עוסק באושר האישי שלך, אתה מהר מאוד מבין שהוא קשור לאושרם של אחרים ואף תלוי בו. אושר היא איכות המאפשרת הרחבה ובנייה, כדבריה של ברברה פרדיקסון. רגשות חיוביים נוטים להרחיב את המנעד האנושי שלנו ולהכיל בו אחרים, ולאפשר ביטוי מוגבר של מגוון היכולות שלנו, מעבר לצרכים של הבסיסיים.

נכונה הטענה, וגם אנו מסכימים שלא כל העוסקים בתחום עושים עבודה ראויה. כמו בכל תחום ניתן למצוא שימושים שגויים, פשטניים ושטחיים. בין אם בתום לב, או בשל הכשרה לא הולמת, או כוונה לרווחים מהירים. מן הראוי להאיר על קיומם, ולקדם עבודה מקצועית ומדעית במקומם, אולם לא על ידי פסילה גורפת של תחום שלם, תוך יצירת מצג שווא כאילו אלו הן הנחות הבסיס עליו מבוסס התחום.

אז מה הפתרון?

לבסוף, נרצה לשאול את פרופ' אווה אילוז – מה את מציעה?

אחרי שפסלת את לגיטימיות הפסיכולוגיה החיובית, מה החלופה? החלופה שמצוינת במאמר היא שאין לה תשובה. אין לה איזו הצעה קונקרטית, ולצערנו, אף אף לא טיעון שלם.

אז... לנו יש הצעה. הצעה לקוראינו (וגם לפרופ' אילוז) לקרוא את הספר של מרטין סליגמן, להעמיק בכתבים של ממשכי דרכו, להתעדכן בממצאי המחקרים הרבים, כמו גם בחוויה האנושית, ורק אז לנהל דיון מקצועי על נקודת המבט של הפסיכולוגיה החיובית.

ובינתיים אנחנו נמשיך לקדם אושר אישי ואושר ארגוני, לפעול ליצירת חברה מאושרת יותר ובכך גם טובה יותר, צודקת ורגישה יותר, ויצרנית יותר, מתוך ידיעה אין סתירה בין כל אלה, אלא דווקא השלמה.