.png)
אז מה לימדה אותנו מגיפת הקורונה על עבודה? נתחיל בזה שזה הזכיר לנו עד כמה עבודות מסוימות חיוניות לשמירה על הבריאות שלנו והעלה למודעות (אני מקווה) את השחיקה הלא סבירה שקיימת בקרב עובדים בכלל ובעובדי שירותי הבריאות בפרט.
וזה גם הזכיר לנו שעובדים הם גם בני אדם (ולא משאב אנושי) עם חיים אישיים (הנה, הצלחתי לא להזכיר את התפטרות גדולה/שקטה?). זה הזכיר לנו שעובדים לא תמיד יכולים (וגם לא צריכים) להפריד בין החיים הפרטיים שלהם מחיי העבודה שלהם (או מסכי וידאו זום). וכמו שמחלה יכולה לשבש את יכולתנו לבצע את עבודתנו, כך גם בעיות נפשיות יכולות להפריע, רק שזה לא זוכה לאותה תשומת לב.
כמעט 2.5 שנים לתוך המגיפה, מה מצב הבריאות הנפשית שלנו בעבודה? לפני מספר חודשים איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA) הזמין סקר של למעלה מ-2,000 מבוגרים בארה"ב שעובדים במשרה מלאה, במשרה חלקית או כעצמאים. הם ענו על שאלות לגבי איך הם מרגישים בעבודה ואילו היבטים של סביבת העבודה שלהם תורמים או פוגמים ברווחתם ובאושרם.
התשובות שלהם מצביעות על כמה תחומים מרכזיים שבהם ארגונים עשויים להתמקד, במטרה לתמוך טוב יותר בעובדים שלהם - והן מדגישות כיצד אי שוויון מעצב את הרווחה בעבודה. להן כמה ממצאים:
1. אנשים רוצים וזקוקים לתמיכה רגשית
הבשורה הטובה היא שבימי הקורונה חלה התקדמות מסוימת בטיפול בבריאות הנפש בעבודה, ולמעלה מ-70% מהנשאלים האמינו שהמעסיק שלהם מודאג יותר מבריאות הנפש של העובדים מאשר בעבר.
אני מקווה שהדאגה הזו נמשכת, כי נראה שהיא חשובה לעובדים של היום. למעשה, 81% אמרו שהם יחפשו מקומות עבודה שתומכים בבריאות הנפש בעבודות עתידיות.
סוג התמיכה בבריאות הנפש שאנשים רוצים כוללים שעות גמישות ועבודה מרחוק, תרבות ארגונית שמכבדת חופש ושבוע עבודה של ארבעה ימים, לצד מקום עבודה שמספק מענה רגשי מקצועי ומימון גורמי מקצוע להתמודדות עם שחיקה, לחץ וחרדה.
2. מצבם של עובדי המשרד טוב יותר משל מקצועות אחרים
המשיבים לסקר APA התחלקו לשלוש קטגוריות: עובדי משרד, עובדי כפיים ועובדי שירות (אנשים המקיימים אינטראקציה עם לקוחות, לקוחות או חולים, כולל עובדי מזון וקמעונאות, מורים ועובדי בריאות).
בעוד שרק 15% מעובדי המשרד מתארים את סביבת העבודה שלהם כרעילה, מספר זה מטפס מעל 20% הן עבור עובדי כפיים והן עבור עובדי שירות. ונראה שהמגיפה עוררה השראה לשינויים חיוביים יותר בסביבות משרדיות בהשוואה לתחומים אחרים.
יותר עובדי משרד אומרים כי לוחות הזמנים של העבודה שלהם - כולל כמה הם עובדים ועד כמה השעות שלהם גמישות - השתפרו במהלך הקורונה, ויותר עובדי כפיים ועובדי שירות אומרים כי לוחות הזמנים שלהם החמירו. הסקר מצא, כי עובדי כפיים חוו פחות שיפורים בתחום של בריאות הנפש ויותר עובדי שירות ראו את היוזמות הללו מתדרדרות בהשוואה לעובדי משרד.
3. אנשים מדווחים על תחושות פחד בעבודה
העבודה צריכה להיות מקום בטוח, אך מספר גדול של עובדים מדווח על תחושת פחד בעבודה לעיתים קרובות. מספרים אלו גבוהים יותר עבור מבוגרים שחורים (29%) ולטיניים (31%), ועבור עובדים צעירים יותר.
מה גורם לאנשים לפחד? האיום של COVID-19 הוא אפשרות אחת. כמו כן, "יכול להיות שהם מועסקים בעבודות מסוכנות פיזית, או צורות מסוימות של עבודת כפיים שכוללות גבהים, ציוד וחומרים מסוכנים, או סיכונים אחרים", אומר דניס סטול, המנהל הבכיר של APA. כמו-כן יתכן שהם מפחדים מההתנהגויות האפשריות של עמיתיהם לעבודה, הלקוחות או אפילו המנהלים שלהם." דרוש מחקר נוסף, הוא אומר, במיוחד בגלל הפערים במי שמרגיש פחד בעבודה.
4. חששות לגבי תגמול עלולים לפגוע ברווחה
עם עלייה בשיעור האינפלציה בארה"ב לאורך המגיפה, 71% מהעובדים חוששים שהתגמול אותו הם מקבלים לא עומד בקצב האינפלציה. ועובדים אלה - בהשוואה לאלה שאינם מודאגים - נוטים יותר לומר שהעבודה פוגעת ברווחתם, מרגישים מתח או לחץ ובעלי נטייה לעזוב את מקום עבודתם.
5. אנשים מרגישים רע כשהמעסיק שלהם עוקב אחריהם
ניטור עובדים הופך נפוץ יותר ויותר, כאשר יותר ממחצית מהמעסיקים של הנשאלים משתמשים במחשבים, מצלמות וטכנולוגיה אחרת כדי לפקוח עליהם עין!
רוב האנשים שנמצאים במעקב לא מרגישים בנוח עם זה, והם מאמינים שסביבת העבודה שלהם מזיקה לבריאות הנפשית שלהם. בהשוואה לעובדים שאינם מאמינים שהם במעקב, יש סיכוי גבוה יותר שהם ירגישו מתוחים או לחוצים, ויחשבו שמקום העבודה שלהם רעיל.
6. בשורה טובה - בכל זאת, אנשים מרוצים במידה רבה בעבודה
למרות כל האתגרים הללו בעבודה, 91% מקרב האמריקאים שנשאלו מרוצים במידה מסוימת או מרוצים מאוד מעבודתם.
כשנשאלו על היבטים ספציפיים של העבודה, למעלה מ-80% אמרו שהם מרוצים משעות העבודה שלהם, מההזדמנויות להיות חדשניים או יצירתיים, מהמידה בה מקום העבודה שלהם מכין אותם לעתיד בתעשייה שלהם, מהתקשורת עם מהמעסיק שלהם, ומהזדמנויות עבור גדילה והתפתחות.
שוק העבודה בארה"ב שונה במספר מאפיינים מזה שלנו פה בישראל, אבל אני חושב שיש בדוח זה מידע חושב. בעיקר אני מאמין שלאור התמורות הרבות בשוק העבודה כדאי לבצע התאמות ולהזמין משוב מהעובדים. סדרי העדיפויות של העובדים השתנו מלפני הקורונה - מה שאומר שכולנו עדיין לומדים איך העבודה צריכה להיראות בעתיד. אל תניחו שאתם יודעים, ואל תנסו לחזור לאחור – דברו עם האנשים, שאלו אותם מה הם רוצים וצריכים והקשיבו להם. אם תתעניינו באמת, הם יענו, כי הם ממש כמוכם, הם רוצים לחוות הנאה, משמעות, והצלחה במקום העבודה.
ועכשיו למבזק פרסומות קצר: על האקדמיה לאושר ארגוני כבר חפרנו לכם לא מעט. נספר שההרשמה מתמקמת יפה, אבל עוד לא הגענו למספר הקסם. ולכן נזכיר לכם שוב שהמחזור ה-6 נפתח ב- 27.10
איך זה עובד? הקורס הוא שבעה מפגשים,3 פנים אל פנים של יום מלא ו-4 בזום של שלוש שעות. זה לא קורס אקדמי (למרות השם) זה קורס פרקטי שכולל ידע, התנסות, מפגשים עם מומחי תוכן וגם שיעורי בית שחשוב לעשות על מנת שתוכלו לעשות שינוי.
זה בכלל מתאים לי? אז נתחיל בכן, זה מתאים לכל מי שמבין שאושר בעבודה זה חשוב ורוצה את זה בשביל עצמו ובשביל הארגון שלו וסקרן לצאת למסע פנימה והחוצה לחפש את מקורות האושר ההנאה והמשמעות, ללא קשר לתפקיד ולוותק בארגון. אז בואו.
ודבר אחרון באגף הפרסומות – נספר לכם שהפודקאסט החדש שלנו עלה לאוויר. (קולות של תופים). בואו להקשיב לפרק הראשון.